קראו עכשיו
ביישוב יהודי בין מגדל ובין הר
גדל לו בנחת הילד איתמר.
והילד איתמר כל כך אהב לשחק!
לפעמיים היה קושר, לפעמים היה זורק!
כשאיתמר הילד הסתובב לו ביישוב,
הוא היה מלא גאווה והרגיש מאד חשוב.
וכשאת השכנים הערבים הוא החל להדאיג.
אז קרא איתמר – אני עוד אהיה מנהיג !
והילד איתמר באמת האמין, שיום יבוא והוא עוד יוביל את הימין !
ומבוקר עד ליל למד את משנתו של כהנא שצדק,
והגיע למשחקים של בית"ר – ולא החמיץ אף משחק.
ולאיתמר הילד הייתה תקווה גדולה- אני איתמר הקטן, עוד אביא את הגאולה!
אבל כאן הסיפור הופך לעצוב ומעצבן.
כי יום בהיר אחד, איתמר איבד את המצפן …
הוא שכח איפה הימין, שכח איפה השמאל, ופתאום החל להתרחק לו החלום להיות מנהיג גדול.
הילד איתמר ידע את מה שכולם יודעים, מנהיגים אמיתיים כיוון לא מאבדים.
אז במקום לבכות ולהתלונן, איתמר יצא למסע ! המסע למציאת המצפן !
הוא יצא מאותו ישוב יהודי, עם תרמיל ומקל וצעק: "ידידי!"
וכך יצא איתמר למשימה, הכל כדי להיות יום אחד ראש הרשימה.
אך תקלה קשה תפסה אותו כבר בהתחלה בערך, איך יצא הילד איתמר למסע, אם אינו מכיר את הדרך ?
וכשאתה לא מבדיל בין שמאל וימין, מה תעשה בכלל ?
וכך החל איתמר הילד, ללכת במעגל…
ואיתמר הלך והסתובב במעגלים, והימים הפכו לילות, והלילות הפכו ימים.
ובמקום להתעסק במה שחשוב, איתמר הילד הפך להיות מאד מאד עצוב.
כי איתמר הבין את מה שלמדנו מזמן, מנהיג בלי דרך, הוא לא מנהיג, הוא עסקן.
אז אחרי שנים של הליכה במעגל, איתמר חזר אל היישוב קצת מבוהל.
הוא עמוק בפנים זכר שהוא ימין, זה נכון, לא ימין דרדל'ה, ימין מהחברון!
לא ימין שמבקש רשות, שמתנצל, שמתקפל, אם רק היה מוצא את המצפן, אולי היה מציל את ישראל.
אבל איתמר הילד היה כנראה מאד מבולגן ואת המצפן שאיבד הוא שכח מזמן מזמן.
והילד איתמר היה מתוסכל, עצוב ולא הפסיק לבכות.
כי איתמר הבין שללא המצפן הוא עדיין ימין.
ימין. אבל פחות.